|
 | |||
|
או: האלבום הראשון וההיסטריה בעקבותיו באוגוסט 1992, אחרי כשנה של הופעות, נכנסה להקת מופע הארנבות של ד"ר קספר לאולפני DB להקליט את אלבומה הראשון.
רשימת השירים בתקליט הייתה ידועה ברובה מראש- רוב השירים כבר עברו תהליך של ניסוי וטעייה בתקופת ההופעות הארוכה, והיה ברור מה עובד ומה לא, מה לסנן החוצה ועל מה לשים דגש. דודי לוי, המפיק המוזיקלי, מספר: "אני זוכר שעבדנו על 'סקס', שיניתי שם את הדגשים של הבס-תופים בפזמונים. ואז בהופעה אחרי שאלתי אותם איך היה והם אמרו לי- 'מדהים, הקהל פשוט עמד על הרגליים אחרי השיר הזה'. כל הזמן בדקנו את עצמנו".
דודי: "הם היו פרועים מאד, גם בעבודה שלהם בחזרות ובגם בעבודה שלהם באולפן. הייתה אווירת באלגן כל הזמן, והייתי צריך להיות שוטר, דיקטטור. זו הפקה שנורא הייתי דיקטטור בה. אבל הם הביאו מה שלא יכולתי להביא, את הרוח, “teen spirit” בטירוף, כמויות של טין ספיריט. חשבתי על זה לפני הקלטות שמבחינתי מספיק שתעבור הרוח הזו לסרט - זה כבר העניין. להעביר את רוח הבמה לתקליט, אבל לעשות את השיופים שתקליט דורש כדי לשמוע את זה בבית בלי אנשים מקפצים מולך". ההקלטות החלו בריתם סקשן (הקלטות בס-תופים) בן 24 שעות רצופות, בסופו איבד דודי את הקול. "גם מהמתח, גם כל הזמן להשתלט עליהם.. היה שמח. הייתי מחוק, אבל לא בגללם, זה גם קשור לצורה שאני תפסתי את זה - זה היה דבר שמאד חשוב לי, נורא האמנתי בהם, זה היה פרויקט ראשון שאני מפיק. נורא השקעתי ונתתי הכל. מבחינתי זו היתה להקה שלי, לכל האורך, וזה גם לפעמים יצר דינמיקות של דברים שלא ויתרתי, ומה שתעשו לא אכפת לי, לא מוותר...".
250 שעות האולפן המתוכננות התרחבו (כדרך כל תקליט) ל-600 שעות. הוצאת התקליט התעכבה כדי להרוויח את עונת הקיץ והפסטיבלים, וב-14 למרץ 1993 יצא הדיסק לאור.
בחודשים הבאים יצאו הארנבות לסיבוב הופעות בכל הארץ, כשהם מופיעים כמעט מדי יום, בתחילה בעיקר בהופעות בתי ספר ובקיץ בשלל פסטיבלים (תחילת שנות ה-90 היו תקופת שיא ברוק הישראלי, ובקיץ היו פסטיבלי רוק מדי שבוע- צמח, רוק בים האדום, פסטיבל ערד, רוק לחופש הגדול, רוק לסוף הקיץ וכן הלאה).
בהופעות בתי הספר התגלתה בעיה קטנה- ללהקה לא היו מספיק שירים כדי למלא את מספר הדקות הדרוש בחוזי ההופעות עליהם חתמו... בהופעות הם בצעו את רוב השירים מהתקליט, בלי הפילרים והשירים השקטים שלא התאימו לשואו הרועש (לטיסיה למשל), הוסיפו את מנגינת הפתיחה של תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "קוק הקוסם" להרוויח עוד שתי דקות, האריכו את "הקומיקאים", והוסיפו שיר מאולתר שנקרא "צביקה הרמזור" (קאלט משעשע, שנפתח במילים: "אני רמזור, כל כך נחמד, ולא אכפת לי מאף אחד" ועובר באמצע למטאל מטורף) - ועדיין ההופעה הייתה מגיעה ל-40 דקות בלבד.
ההופעות היו מלאות בכל מקום אליו הלכו, המעריצות רדפו אחריהם בלי הפסקה. בהופעה אחת באילת נמלטה החבורה אחרי הבלאנס ללשכת ראש העיר ומצאו את עצמם יושבים בחדר המסודר לבדם. כדי להעביר את הזמן לקחו החבר'ה מהמגירות דפים רשמיים ריקים ומילאו אותם בשלל הצעות ותוכניות משונות: "נעביר את זה לפה ואת רחוב הזה לשם", מספר שי, "ושמנו לו את זה בתיבה של היוצאים. אולי יצא מזה משהו, אני לא יודע.." (אילתים יקרים מבין קוראינו, עכשיו אתם יודעים את מי להאשים בכיכרות פתלתלות או מבנים מוזרים שצצו בעיר באמצע שנות ה-90...). סיפור מוזר אחר היה כאשר באמצע הסיבוב נאבד הסמפלר איתו הופיעה הלהקה, לאחר שנשכח על גג מכונית...
בסוף הקיץ, אחרי למעלה מ-200 הופעות, חברי הלהקה היו מותשים פיזית ומנטלית. שי: "אני לא זוכר את עצמי בבית כמעט. יוצא להופעה בארבע, חוזר בארבע בבוקר, עד שש בבוקר בבונהם, פאב מול אלנבי 58, לשם היו מתנקזים כולנו אחרי הופעות- זקני צפת, איפה הילד.. יושבים עד הבוקר, אתה קם בשלוש, ארבע כבר הואן מחכה לך למטה, יש כבר בואן סנדוויצ'ים עם הקפה, נוסעים. לאיפה היום? באר שבע. Ok. אתה עושה בלאנס ואז יש לך חמש שעות לחכות עד ההופעה, זורקים אותך באיזה מקום. מזיינים ת'שכל, ורבים, ומתפרעים וממציאים ועובדים על אנשים.. כי מה יש לך כבר לעשות..".
שי: "זה היה ממש כיף. הטיול הזה בעצם היה סיכום של כל התקופה, מהרגע שאני ואורן התחלנו להופיע בעלייה השנייה ועד אותו רגע, זו הייתה נגלה אחת. פרק אלף, קספר אחד. פשוט עברנו פאזה מאותו יום. הראש שלנו התהפך בטיול הזה אל הדיסק השני".
המשך הביוגרפיה... חלק שלישי:
|
|
