שי להב

שי להב גדל בטבריה. בגיל 14, באחת מחופשות בית הספר, במקום לבהות ב"הלב" ו"נילס הולגרסון", קנה שי אורגן וחוברת תווים של מדנס והתחיל בלמידה עצמית של השירים. מגיל 15 בערך היה חבר בלהקה כזו או אחרת, ביניהן להקת "שדות זהב" שהקים עם חבר ילדות בשם ניסו. הלהקה ניגנה במקלט שומם בטבריה - "הקלטנו, והיינו עושים "ערוצים". היינו מקליטים בטייפ, ואז משמיעים את זה מהטייפ הזה, מנגנים על זה, ומקליטים לטייפ הכי פרימיטיבי", נזכר שי.
למרות גילו הצעיר, שי כבר אז חלם לפרוץ בגדול, ועל כן שלח את אחת הקלטות לחברת התקליטים של החנות המיתולוגית "האוזן השלישית" בתקווה לזכות בחוזה הקלטות, תהילה ופרסום. למרבה השמחה, הקסטה הגיעה לאשת החברה דאז יעל לוי, שהתלהבה ומיד אמרה "אנחנו חייבים להחתים אותם!!!" - למרבה הצער, הבשורה המשמחת לא הגיעה אל חברי הלהקה מסיבה טכנית קטנה- "אני", מגלה שי, "ילד מתלהב מטבריה, כל כך התרגשתי לשלוח את הקסטה ששכחתי לכתוב עליה מספר טלפון או כתובת"...

יעל לוי לא התייאשה והחליטה למצוא את חברי הלהקה המסתורית ויהי מה. היא פנתה למומחה מספר 1 לרוק ישראלי, הלא הוא יואב קוטנר, שבדק ומצא שגם אליו הגיעה קלטת של ההרכב האלמוני, אך גם היא הייתה משוללת פרטים מזהים כקודמתה. יעל שכנעה את קוטנר להשמיע בתוכניתו הקרובה את אחד משיריה של שדות הזהב ובסופו לבקש מחברי הלהקה להתקשר לאולפן. באותה שנה שמע שי את התוכנית באדיקות יום יום, אוזניו צמודות לרדיו בתקווה שאולי, אולי היום, סוף סוף ישמיע הרדיו בפעם הראשונה את שיריו. אך בהתאם למסורת חוקי מרפי, דווקא את התוכנית היחידה הזו הוא פספס...
רק שנים מאוחר יותר, כשמופע הארנבות של ד"ר קספר הוחתמו בהד ארצי ויעל לוי הייתה אחראית יחסי הציבור ללהקה, סיפר שי ליעל שהוא שלח לה קלטת של הרכב ישן שלו, "את בטח לא זוכרת, שדות הזהב קראו לנו", והיא הסתכלה בו המומה- "זה אתה?! אתה יודע כמה חיפשנו אתכם?!" וסיפרה לו את כל הסיפור הנ"ל...
הרכב נוסף של שי טרום תקופת הקספרים היה "התפוצצות הצבע" (בו ניגן גם חברו ניסו מ"שדות זהב"). הרכב זה הקליט שיר אחד לאוסף האינדי הראשון בסדרה שיצר הטכנאי ואיש הסאונד ספי כרמל. בהקלטות שיר זה השתתף אורן ברזילי, אז ילד בן 17 מחולון, אליו הגיעה הלהקה דרך מודעה בעיתון - אולם כרמל החליט לא להכניס בסוף את קטעי הגיטרה שניגן.

בהתחלה התייחס להב למוזיקה כאל לא יותר מתחביב, והעדיף להתעמק בחוגי דרמה, משחק ותיאטרון, ומאוחר יותר לימודי קולנוע בבית צבי. עד שלילה טראומטי אחד גרם לו לזרוק את פנטזיות הקולנוע לטובת המוזיקה:
היה זה בתקופת הכנת סרטי הגמר של סוף השנה, תקופה בת כשלושה חודשים בה כל אחד מביים סרט משלו ותוך כדי כך משתתף בכל סרטי חבריו בתפקידים שונים ומשונים, מצילום ועד סאונד, בתור סטיסט או תאורן.
"שלושה חודשים אתה לא ישן, קורעים את התחת, אתה עבד של איזה במאי מטומטם מהכיתה שלך שכאילו המציא איזה סרט מפגר.. בגלל שהוא החליט שצריך אוטו בלילה בתל ברוך אז אתה צריך כל הלילה להיות בתל ברוך לכוון את הפנסים שלו עד שיעבור אוטו, כדי שהוא יהיה בסרט שלך גם.. הייתה קריעת תחת נוראית", מספר שי.
"ואז אני זוכר, הייתי בום-מן באיזה סרט, הזה שמקליט עם המיקרופון. צילמנו בשירותים של איזה מועדון בחיפה, אני לא זוכר איזה, אבל ג'יפה, משהו מגעיל - כשאני עומד על אסלה אחת עם הבום ומציץ מעל השירותים בתא ליד, וזו איזה סצנה שמישהי מפילה את העובר שלה לתוך האסלה. עזוב.. ואני עומד שם לילה שלם בשירותים המסריחים האלה.. כל הכיתה ידעו עליי שאני עושה מוזיקה, מהקולנוענים אני הייתי מוזיקאי. ופתאום הבמאי של הסרט, בחור נחמד, כזה מסתכל עליי ואומר- "אני לא מבין אותך, אתה יכול להתעסק במוזיקה. הרי מה עושים במוזיקה- מקליטים 3 דקות שיר באיזה יום, ויאללה! מה אתה עושה קולנוע? תראה איזה בלאגן זה".. ואני הסתכלתי עליו ואמרתי- "בואנה, אתה צודק". אני פשוט זוכר שבאותו רגע אמרתי לעצמי- fuck it all! מאותו יום לא באתי לשום סרט סטודנטים, לא עבדתי עם אף אחד. החלטתי שנמאס לי מהשטות הזו, עבודה קשה מדי, זה לסחוב פנסים, זה מטמטם את המוח. לעומת מוזיקה שאתה יושב באולפן ממוזג, עם קפה, עושה חיים, מקליט איזה שלוש דקות, מוציא את זה לרדיו, באים אליך "הו, אחי! בשמלה אדומה, גדול!". כל סרט כזה של 40 דקות לעשות זה חתיכת עבודה, עכשיו מראים את זה נגיד פעם אחת בערוץ 2?.. בתכלס זה סתם שטויות, כי אפשר גם לא להצליח במוזיקה, לא עובדים יום אחד על שיר, זה עבודה קשה... אבל באותו רגע הפנטזיה של לשבת באיזה אולפן במקום לעבוד בשירותים, זה היה נראה לי פי אלף יותר מגניב.
ואני חייב להגיד לכם עד היום שזה ממש הרבה יותר מגניב. אני כל יום אומר איזה מקצוע כיף לי. בתכלס אני הרבה יותר אוהב מוזיקה מכל דבר אחר. מוזיקה גם משלבת הכל- קליפים זה כמו קולנוע, הופעות זה כמו תיאטרון, אתה מופיע - זה משלב לי איכשהו את כל העסק, אבל בלי להתאמץ יותר מדי. אני נהנה, לגמרי. לא אכפת לי לשבת 50 שעות רצוף באולפן, לא לאכול, ולא לישון ולא כלום, מאשר להחזיק את הבום הזה, בשירותים..".
זמן מה אחרי שהחליט לוותר על חלום הקולנוע ולהתמקד במוזיקה, פגש להב במקרה את אורן ברזילי בחנות "האוזן השלישית", פגישה ששבועיים בערך אח"כ הולידה את מופע הארנבות של ד"ר קספר, ומכאן ההיסטוריה מוכרת ומונצחת בחלק ה"ביוגרפיה" שבאתר...
בשנות קיומה של להקת מופע הארנבות של ד"ר קספר, להב כתב והלחין לשרון חזיז את אחד הלהיטים הבולטים באלבומה הראשון- "קח אותי לשם", וכן עיבד חלק מהשירים בתקליט, שיצא ב-1993 (אגב, המפיק המוזיקלי של התקליט היה דודי לוי, שגם היה המפיק המוזיקלי של הארנבות באותה תקופה). שנתיים לאחר מכן הלחין למילים של חנה גולדברג את השיר "נמרה", אותו שרה חזיז בפסטיגל. באותה שנה יצא תקליטה השני של חזיז, בו הלחין את השיר "בת הקוסם", שאת מילותיו כתב איש אתניקס, זאב נחמה.
בהמשך השתתף שי להב בהפקה המוזיקלית של תקליטה הרביעי של להקת "איפה הילד", מי שנחשבה כיריבתם של הקספרים בתחילת דרכה (שתי הלהקות וכן "כנסיית השכל" הוציאו את תקליט הבכורה שלהן באותו שבוע ממש, במרץ 1993). כמו כן ניגן כקלידן בחלק משירי התקליט, בהם הלהיט הגדול מתוכו "רק בשביל לקהל חיבוק".

חודש אחרי התפרקותן של הארנבות פנו הד ארצי ללהב בהצעה להשתתף בהקמתה של להקת בנים ישראלית. אחרי שצוות הבוחנים בו ישב בחן למעלה מ-300 מועמדים, נבחרה החמישייה הסופית ללהקת "הי-פייב".
אלבום הבכורה של הי-פייב יצא ב-1997 בהפקתו המוזיקלית של להב, שגם תפקד על תקן מעבד, נגן קלידים ומתכנת מחשב, וכן מלחין רוב השירים כולל הלהיט "יום מעונן" שכתב בעצמו.
בהמשך השנה הוציאה הלהקה אי.פי. בשם "זמן מסיבה" שבו רמיקסים לכמה משירי התקליט הראשון וקאבר ל"ריקדי" בהפקתו המוזיקלית ועיבודו של להב.
להב שימש כמפיק מוזיקלי גם באלבומה השני של הי-פייב, "כולם רוקדים עכשיו" שיצא ב-1998, וגם הפעם הלחין וכתב חלק מהרצועות, וכן עיבד (עם אוהד דקל) וניגן. באלבום הופיע השיר "היא כבר לא תבוא" שהלחין למילותיה של איגי וקסמן, Give me a Hifive שכתב ביחד עם חברי הלהקה והלחין, "כולם רוקדים עכשיו" אותו הלחין ביחד עם אייל שחר למילותיו של להב עצמו, ו"מאוחר להצטער" (מילים ולחן שלו).

באלבום השלישי של הלהקה כבר לא השתתף כמפיק מוזיקלי, מאחר ופרש מ"הד ארצי" לטובת NMC, שם שימש ראש מחלקת אמנים ורפרטואר במשך שנה וחצי. ועדיין לא נפקד מקומו בתקליט כמלחין, כותב ומעבד במספר שירים, כולל עיבוד לקאבר שעשתה הי-פייב לאחד מלהיטיה של להקתו לשעבר- "אחלום לנצח". כשהתארח בפורום האתר במרץ 2003, אמר להב: "אני חושב שזה לא יצא מי יודע, אבל מתברר שבזכות הקאבר הזה גלג"לצ התחילו לשדר את הביצוע המקורי שלנו, ואת זה אני יודע ממקור ראשון, אז אולי בכל זאת משהו טוב יצא מזה...".
בתחילת שנת 2000, לאחר מסיבת העיתונאים שבה הודיעה הי-פייב על פירוקה, יצא הסינגל האחרון של הלהקה שאותו הלחין להב לטקסט משותף שלו ושל חברי הלהקה: "תפוס את העולם". השיר חתם את אלבום האוסף של הי-פייב שיצא חודש לאחר מכן.
לאחר התפרקותה של הי-פייב, יצא אלבום הסולו של חבר הלהקה אמיר פי גוטמן, "מנטרה", בהפקתו ועיבודו של להב, שגם כתב והלחין רבים משיריו.

לאחר שסיים את תפקידו ב-NMC, נסע להב למיאמי, חזר לארץ, ומאז עובד עם להקת ליברה על תקליט הבכורה שלה. כמו כן הפיק מוזיקלית את דיסק הסולו של ארז דן והעולם שותק, המיועד לצאת בקרוב בבארבי רקורדס (ואף התארח בחלק מהופעותיו של ההרכב).

בתקופה האחרונה משתתף להב בהפקה המוזיקלית של תקליטו הבא של רונן בן טל, מנהל הקספרים. בתקליט מתארחים רבים וטובים, ביניהם רמי פורטיס, דודי לוי, ובסיסט הארנבות איציק רייזנברג. באפריל 2004 הוציא להב את תקליטו הראשון כסולן, "אדוני הממון", בהוצאת נענע דיסק. את התקליט הקדימו ארבעה סינגלים: הראשון היה "אדוני הממון" שבו מתארח דן תורן בשירה. הסינגל השני נקרא "קיצור תולדות הילדות" וכאן באתר תוכלו לקרוא עליו ולהורידו היישר למחשבכם. לסינגל השלישי, "המפלט האחרון", צולם וידאו קליפ לערוץ המוסיקה. הרביעי היה חידוש לאחד מלהיטיה הותיקים של מופע הארנבות, "הקומיקאים" שפתח את תקליט הבכורה של הלהקה. סינגל זה הוקלט כשיר הנושא של התוכנית "האקדמיה לצחוק" (ערוץ 2+ביפ) עם טקסט מעט שונה מהמקור, ובהקלטתו השתתף חבר קספר נוסף - אורן ברזילי, על הגיטרות. הדיסק הופק ע"י "פה גדול", חברת הפקות עצמאית שהקים להב ביחד עם חברו דן תורן, האחראית בין השאר להפקת האי.פי. "מבריח מכס" ו"מסיג גבול" של תורן, וצ'לי סיגלסקי ושליחי הבלוז.