ד"ר קספר צולל לעומק / ערן איזנהנדלר (25/11/94)  

אחרי "בואי דינה" ו"בשמלה אדומה", עוברים חברי מופע הארנבות של ד"ר קספר
לתקליט מרגש, רציני, עם דמויות מוכרות ובלי שם. הם רוצים שהמעריצים יישבו
ויקראו את הטקסטים ויצללו עמוק לתוכו. חוץ מזה, הם מעבירים חוויות על מופע
האנפלאגד, שעשו בהארד רוק קפה ועל המעריצים, שמתקשרים אליהם כל יום

ביום שלישי שעבר, התנתקה לשעה קלה, חבורת הקספרים מהחשמל, ומול קהל אוהד
וביתי, ביצעה את מיטב להיטיה - אלה מהתקליט הקודם ואלה מהחדש - במופע
אנפלאגד בהארק רוק קפה של תל אביב: אורן ברזילי חבש על ראשו כובע ענק, ביקש
קצת שקט ("אנחנו צריכים להתרכז") ויחד עם שי להב, איציק רייזנברג וצביקה
כהן, משך את הקהל לערב אקוסטי מרגש, שכלל ביצוע מטריף ל"בשמלה אדומה",
הלהיט הגדול מהאלבום הקודם. על הערב המיוחד מספר אורן ברזילי: "זו פעם
ראשונה עם הופעה רשמית שלנו. זה היה מעמד מאוד מלחיץ, מכמה סיבות: זה תועד
לערוץ 3, הוקלט לרדיו והיו המון אנשים. הדבר שהכי ריגש אותי זה, שבא הקהל
שלנו, שהוא נורא חם ונורא נהנה וזה היה דבר משמח. אני חושב שהיה חשוב לנו
להעביר את הקטע של המופע כמו שאנחנו מסתכלים עליו, כעוד פרצוף של הלהקה".

- קל לכם להעביר את החומר בצורה אקוסטית?
 שי להב: "כן, אני נורא נהנה. היה לנו בהתחלה קצת מוזר כזה, לקח זמן להתרגש
ולהבין מה זה אומר, סוג מופע כזה מבחינת השירים ואיך שצריך להעביר אותם.
אתה צריך המון ריכוז בהופעה כזאת. אתה שומע כל דבר שזז באולם. זה אנחנו".
אורן ברזילי: "זה נורא קשה פתאום, להרגיע הכל. לי ולאיציק בעיקר, היו המון
בעיות בהתחלה עם זה. כל הקטע של העוצמה בשירים יורד. רשת ג' הקליטה את זה
ויכול להיות שנעלה את זה על תקליט. המופע הזה נתן לנו הרגשת בטחון. הגענו
למצב שאנחנו באטרף של פעילות. אנחנו חייבם להוסיף כל הזמן עוד ז'אנר,
שאנחנו חייבים לשלוט עליו, כדי שיהיו לנו יותר שטחים להתעסק בהם". צביקה
כהן: "זה לא היה המופע האקוסטי היחיד. אנחנו מופיעים במופעים אקוסטים בכל
הארץ. נמשיך במקביל גם להופיע במופע החשמלי". להב: "המופע החשמלי נותן לנו
להעביר את האנרגיות. הכיף הוא שבאו אנשים שבדרך כלל רגילים לראות אותנו
במופע החשמלי ונורא נהנו".
- אתם לא מפחדים שיגיעו שאתם מתמסחרים? ברזילי: "תראה, האנפלאגד שלנו זה הצד היותר כבד שלנו. אין לך ברירה, אתה
צריך להקשיב למוסיקה ולמלים. המילים בתקליט החדש הם נורא עם עומק. זה מופע
מאוד רציני. זה שעשינו את האנפלאגד ראשונים, זה לא בשביל להנהיג אופנה חדשה.
זה יצא ככה. היה חשוב לנו להראות שתי צורות ברורות של הלהקה. גם מגיע קהל
מבוגר יותר. מקבלים אותנו כלהקה, שיש לה יותר מה להציע".

את הראיון אנחנו מתחילים בדירה של שי להב וצביקה כהן בתל אביב. אחר כך
עברנו לביתו של אורן ברזילי בחולון. איציק רייזנברג, שהיה עייף מההופעה
בהארד רוק, לא הגיע לראיון. "הוא לא ישן כל הלילה", הם מספרים. רייזנברג,
שהסתפר קצוץ ורזה פלאים, מסמל אולי יותר מכל את הצד האחר של הקספרים, הצד
הפחות מוכר, שעכשיו נחשף בתקליט החדש.

הקהל שלנו רציני

לקספרים, ואת זה צריך לראות כדי להאמין, יש קהל נאמן, שמכיר כל מילה, מזמזם
כל פזמון והולך אחריהם מהופעה להופעה. הקספרים מדברים על פידבק רציני מאוד
מהקהל שלהם. "אחרי הופעה הם מצלצלים אלינו הביתה כדי לספר שנהנו", הם מספרים.
"אני מדבר רוב היום עם הקהל שלנו", מספר ברזילי, ולהב משלים: "אין הטרדות,
לא מצלצלים ואומרים שטויות". "הקהל שלנו מתעניין בדברים רציניים, לא מעניין
אותו מה לבשת", מוסיף כהן. "הם שואלים על המילים, מספרים איך הם הרגישו
בהופעה מסויימת. אנחנו אוהבים את הקהל שלנו".
מופע הארבנות של ד"ר קספר ("אנחנו להקת רוק תאטרלי") הזיעו שנה שלמה באולפנים.
הקהל, שחיכה להם בסבלנות, מקבל עכשיו אל האלבום החדש, חסר שם. האלבום אם נשווה
אותו לתקליט הבכורה שלהם, הוא מורכב מאוד ולא פשוט להאזנה. במקום עוד תפזורת
שירים, החליטו הפעם הקספרים לקשור עלילה מסויימת בקו דימיוני, המאחד את השירים
בתקליט לסיפור מסגרת דימיוני. "יש כאן סיפור על בחורה בשם שילה, שכל מיני
דברים מטריפים לה את המוח", מספר ברזילי. "היא מפחדת לגדול, מפחדת מהזמן, כל
מיני לחצים שהיא חושבת עליהם פשוט מוציאים אותה מדעתה. יש לה אוסף חייל בדיל,
שרואה כל מה שעובר עליה. בשלב מסויים היא פשוט הופכת לשמש בארץ דימיונית, שאין
בה שמש. ארץ שיש בה דמויות כשלאף אחד אין רגש. כל אחד מהווה תכונת אופי ברורה
אחת. אם זה פלאפ בק, שמציג צד מסויים של מיניות או רדיו ג'ו, שהוא דמות בידור.
היא פשוט עוברת ונהפכת למלכה של ארץ שלמה. "הדיסק מספר על כל החוויות שהיא
עוברת שם. ג'יפ, אפרו, סן שיין שלי, פלאפ בק, אלה כל מיני דמויות, שמייצגות
אופי או צורת מחשבה. בסופו של דבר היא מבינה, שהיא בעצם עברה טיול בתוך עצמה,
בתוך כל הנפש שלה. היא ראתה צדדים שיש בה ושהיא לא היתה מודעת להם. זה נגמר
בשיר שנקרא 'לעולם תמיד הים', שזה שיר שמספר על הדברים הכי פשוטים בחיים, על
הנאות מהטבע ומהאהבה בין בני אדם".
- לא כבד מדי מבחינת מסרים?
להב: "לא צריך להבין, צריך להרגיש. כל הרעיון פה הוא, שאחרי השמיעה הראשונה,
תרצה לשמוע את זה עוד פעם, ובכל פעם שתשמע, תקבל זוית ראיה נוספת. זה לא דברים
שאתה צריך לחשוב עליהם ולשבור את הראש. זה יותר רגשות".

אנחנו עדיין קלילים

 - מי זאת שילה?
ברזילי: "שילה זו מישהי דימיונית, שהכנסנו בה את כל הבעיות, כל הרגשות, כל
הדברים שהרגשנו. כל אחד יכול למצוא את עצמו באיזושהי דמות או סיטואציה, שהוא
עבר בתקליט הזה. אני חושב שהעברנו את זה נורא טוב. זה נורא מדבר אליך, גם אם
אתה לא מבין את זה עד הסוף. אני לא רוצה להשמע מתיימר אבל זה תקליט שעובד לך
על המוח".
- יש איזה שינוי אצלכם, היתה לכם תדמית קלילה יותר.
ברזילי: "זה לאו דווקא שינוי. זה יותר להכנס פנימה". להב: "אנחנו עדיין
קלילים, אתה מבין את הקטע? רק שעכשיו הראינו עוד צדדים שלנו. הרגשנו יותר
נוח להחשף בפני הקהל שלנו, לשתף אותם בדברים ובצדדים נוספים שלנו".
לפני שנה לאחר שתלו על הקיר את תקליט הזהב שקיבלו על אלבומם הראשון, ארזו
הקספרים מזוודות ונסעו לחודש גיבוש בארצות הברית. כשחזרו עמוסי חוויות,
ישבו לתכנן את אלבומם החדש.
אורן ברזילי: "עברנו תהליך ארוך ומייגע של כתיבה. חזרנו מארה"ב ויומיים
אחרי כבר התחלנו לכתוב את השירים. עברנו תקופה מאוד קשה מבחינה נפשית, לאו
דווקא דיכאון. זה היה המון לחפש בתוך עצמך. היה לנו חשוב למקד את כל הרגשות
והבעיות שלנו בדמויות בסיפור. ממש חיינו את הסיפור של התקליט".
- למה אין שם לתקליט?
ברזילי: "ניסינו להדביק לו שמות אבל זה לא נראה טוב. אני אגיד לך את האמת,
איציק לא רצה. הדבר שהכי התאים לו היה שילה (שם של אחד השירים באלבום) ושי
וצביקה לא רצו את השם הזה".
- על העטיפה של התקליט מצולמת ביצה בתוך צלחת כחולה. יש לזה משמעות
מסויימת? ברזילי: "רן גולני, הצלם שלנו, דאג לכל הויזואל. צריך לראות את זה מול
העיניים ולהקשיב לתקליט. זה פשוט התקליט. זה מעביר רגשות ויזואליים".
להב: "אתה יכול לראות את זה בכל מיני צורות. זה יכול להיות גם שמש, למשל.
רן פשוט פרש את הרגשות שלנו בצילומים".
- אין לכם פחד, שהכבדות הזאת לא תמכור?
 להב: "לא. לכולנו ברור, שאם להקה עושה את הדבר שהיא מאמינה בו עד הסוף,
זה יוצא טוב. אתמול בהופעה עשינו איזה 8 שירים חדשים והרגשתי, שממש
הצלחנו להעביר את מה שרצינו".

קצת לפני שאני עוזב, משמיעים ברדיו את השיר "אהובתי השונה", כפי שהוקלט
באנפלאגד בהארד רוק. להב, ברזילי וכהן רצים מייד לחדר הסמוך ומגבירים
את הרדיו. כשנגמר השיר הם חוזרים, מאוכזבים מעט מאיכות ההקלטה. "זה לא
נשמע טוב בהקלטה הזו", הם מסכמים. לסיום מוסיף ברזילי כמה מילים: "אני
רוצה להגיד למי ששומע את הדיסק, שפשוט יקרא את הטקסטים, יקשיב למוסיקה
כמה שיותר, כי זה דיסק נורא עמוק. גם השירים היותר קלילים, יש בהם מסרים
מאוד עמוקים, שמביאים אותך לצורות מחשבה אחרות, ולא בקטע של להטיף".