|
אחלום לנצח היא שיר ראשון מתוך תקליט חדש של מופע הארנבות של ד"ר קספר. זה תקליט שלישי שלהם בשלוש שנים. קצת רצחני. התקליט הראשון, עם "בשמלה אדומה", הפך אותם במהירות ללהקה אהבוה ומצליחה. התקליט השני, מורכ יותר ,התקבל ברגשות מעורבים. התקליט החדש, אם לשפוט לפי התגובות ל"אחלום לנצח", עשוי לשחזר את ההצלחת האלבום הראשון. מסובך? דפנה מאור שוחחה עם הארנבים הזריזים וגם ליוותה אותם בצילומי קליפ עטור סלבריטאים אותם בצילומי קליפ עטור סלבריטאים |
|
( לצפות בתמונות מהכתבה - תמונות מהקליפ - גשו לדף תמונות )
הקספרים יוצאים לסיבוב שלישי. כבר שבוע מתנגד ברדיו "אחלום לנצח", שיר ראשון מתוך תקליט שלישי. מסתמן להיט קיץ. זו שנה שלישית ברציפות שהם מסתערים על העונה הזאת. לאחר תקליט ראשון מצליח, ויש אומרים פורץ דרכים, ותקליט שני הרבה פחות מצליח. אחד לשנה. קבלת הפנים הנעימה של הרדיו ממלאת את כל הנוגעים בדבר אופטימיות. ביום שישי שעבר הם צילמו קליפ לשיר אחר בתקליט המיועד, בחוף הילטון ב' ליד שובר הגלים. הכינוס העליז של החוף השומם ברובו היה הפקת ענק בממדים מקומיים. ייתכן שמייקל ג'קסון שפך קצת יותר כסף על הקליפ האחרון שלו, אבל לקספרים אין מה להתבייש, במספר החברים שהם גייסו לטובת הקליפ הנוכחי. מיכל ינאי, רובי דואניס, שרון מולדבי, שרון חזיז, איגי וקסמן, אורן קפלן, דן תורן ועוד ועוד באו להצטלם לקליפ, הילדים ששיחקו בחוף התנדבו לתפקיד הקהל. היתה שמש חזקה. היו הרבה טלפונים. ובכיף. לראיון עם הקספרים, שהתקיים יום לפני צילומי הקליפ, הגיעו שי להב ואורן ברזילי, שכתבו את כל שירי התקליט, וצביקה כהן, המתופף, הבסיסט איציק רייזנברג, לא הגיע. - מה אנחנו הולכים לשמוע בתקליט החדש? שי: "בשבילי הדבר הכי מיוחד בתקליט הזה הוא שיש בו שירים נורא פופיים ברוח שלהם, עם הסאונד של הלהקה שהוא רוק. ועכשיו תשאלי איפה זה עומד בין התקליט הראשון לשני, והתשובה היא שזה נשמע כמו שילוב, אבל משהו אחר". אורן: "יש בתקליט החדש דברים שנפרשים הרבה יותר לרוחב. יותר כיוניים. יש שיר פאנק בתקליט, ויש שיר אחד סן רמו, כאילו. יש בלדות, כל מיני דברים מוזרים. אבל זו נשמעת אותה להקה". שי: "הצליל מאוד קרוב לצליל שלנו בהופעות. מה שיש בתקליט זה דברים נורא בסיסיים. זה לא מופק אולפנית, לא בקטע של הרבה ערוצים והמון בלגנים. יש בתקליט שיר עוד מלפני התקליט הראשון, מההופעות הראשונות ראשונות שלנו". צביקה: "יש עוד דבר מיוחד לתקליט הזה - היה הכי כיף לעשות אותו.בראשון עשינו תקליט כשעוד לא ידענו מה לעשות והיינו די בשוק, בשני היה הרבה יותר קשה. ופה היה כיף. הכי כיף". - בשמות של השירים - "יותר מדי" ו"הרבה יותר" - יש כוונה מסוימת, או שזה יצא במקרה? אורן: "במקרה, אלה המילים שמופיעות הכי הרבה בשיר". - השיר הראשון שיוצא מהתקליט, "אחלום לנצח", בדומה ללהיטים הקודמים שלכם, הוא מסוג השירים שאפשר לזמזם משמיעה ראשונה. זה דבר שמאפיין את התקליט החדש? שי: "אני חושב שכן. אני שומע את זה בבית, את מה שכבר עשינו, וזה פשוט כיף לשמוע. שירים נורא יפים". אורן: "לדעתי זה מאפיין את קספר. זה קספר. שירים פשוט קליטים, אין מה לעשות. גם התקליט השני, עם כל הצדדים הכי אפלים שעשינו, היה נורא קליט בסך הכל". - התקליט הקודם יצא לפני פחות משנה. שי: "עוד לפני שהוא יצא, התחלנו לעבוד על השלישי. השני יצא, עשינו את ההופעות אנפלאגד, ויש התחלנו לעבוד על השלישי. התקליט השני היה סחיטה, השקענו בו את כל הנשמה ונורא רצינו לעשות עוד משהו, יותר בכיף". - נשמע כאילו התקליט שני היה משהו שהייתם צריכים להוציא בכוח, שאחריו נאנחתם אנחת רווחה. שי: "לא בכוח, אבל זה היה אתגר נורא גדול". - לא רציתם לקחת קצת זמן להתאוורר? אורן: "כשאתה עובד על משהו כל כך קשה, אתה עומד על הסף, או שאתה נופל או שאתה לא. הדרך שבחרנו היתה להמשיך לעבוד, לזרום עם האגרסיות הכי פשוטות שלנו, וככה זה יצר רצף. עבדנו נורא קשה, ויצא לנו תקליט נורא טוב מבחינתנו. במקום לשבת שנה ולחשוב על התקליט הקודם, העדפנו פשוט לעשות את התקליט החדש". צביקה: "זה היה ריפוי בעיסוק, מה שנקרא. במקום לנוח". שי: "עשינו את כל מה שיכולנו בתקליט השני, וזה חבל שלא יצא ממנו הרבה. אובייקטיבית, אני ממליץ לאנשים לשמוע את זה. יום אחד עוד יגלו אותו". - אתם יכולים לחשוב על משהו שגרם לכך שהתקליט השני כל כך לא הצליח? שני: "יש כל כך הרבה גורמים. כל אחד יביא לך סיפור אחר. אני לא חושב שנעשתה פה טעות מסוימת. היו נסיבות ונהיה משהו מסוים. אולי לא ציפו שזה מה שנעשה, אולי זו תקופה שבארץ לא מוכנים לדברים כאלה". צביקה: "לך תדע. זה לא קשור אלינו. אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות, את מה שיוצא לנו. אם אוהבים, אוהבים. אם לא, לא. השירים שאנחנו כותבים זה מה שיש לנו בראש". שי: "אבל אנחנו מקבלים תגובות. קיבלנו מכתב משמונה חיילים שאומרים שהם נורא אוהבים את התקליט השני, ושנדע שהוא גדול. זה תקליט שמי שאוהב אותו, מתקשר אליך הביתה להגיד". אורן: "יש בית ספר בעכו ששכבת י"א שלו העלתה הצגה של כל התקליט". - תקליט קונספט הוא בכל זאת יותר יומרני. הקהל היה מוכן לתקליט קונספט, או שאתם לא הייתם מוכנים? שי: "תראי, היתה לנו יומרנות וחוצפה, וכל הכבוד לנו שהיה לנו את זה. זה מה שאני יכול להגיד. עם היומרנות והחוצפה, העזנו להגיע למקומות שאחרים שאחרים פחות מעיזים להגיע אליהם, ובמעמד שהיינו זה היה הדבר שהכי פחות כדאי היה לנו לעשות. לאט לאט אנשים מתחילים להבין, אומרים לנו, עשיתם מה שרציתם. פתאום היה את 'בובה מפח' ברדיו, אני שומע את זה ולא מבין, מה, אנחנו עשינו משהו כזה?" - הביקורות עליו היו חלוקות. שי: "היו שקטלו. היו שני עיתונאים שלדעתי לא שמעו את הדיסק. אני יודע שזה נדוש להגיד את זה. אבל כתבו שאין מלודיות בתקליט. ודווקא הצד החזק של התקליט זה מלודיות. או כתבו שזה ביץ' בויז. הדבר האחרון שהיינו זה ביץ' בויז. זה היה תקליט כל כך כבד". צביקה: "זה היה תקליט שכל היציאה שלו היתה כל כך מוזרה. חזרנו מהופעה בחיפה, ואני ואיציק ישבנו ודיברנו, והגענו למסקנה שאנחנו נבין את התקליט עוד שנה אולי. אנחנו בעצמנו לא הבנו כל כך לאן הוא יתפתח, היה איזה ענן מוזר מעל התקליט. רק בסוף הבנו מה עשינו". שי: "יש בתקליט השלישי טקסטים עם התייחסויות למצב של הלהקה. אני רואה אותו כמשהו שמאחה הכל, לא להגיד לאחות את הפצעים, אבל פתאום הכל בסדר, הכל מאורגן, הכל עובד טוב, השירים יפים, זה כמו לשים בושם אחרי החירבון. אתה כל כך נהנה. עשינו תקליט כל כך קשה, שכולם הביאו שם את הטירופים שלהם. ואז הלכנו וכתבנו שירים בכיף". - בראיונות סיפרתם שהיה לכם משבר אחרי התקליט הראשון שהצליח, ואחרי השני אתם נראים אופטימיים כפי שלא הייתם מעודכם. אורן: "לפני שנכנסנו לאולפן לעשות את התקליט הראשון הופענו המון, ובאו המון אנשים. זה היה בכיף. כשהוצאנו את התקליט זה הפך להיסטריה, פשוט השארנו באבק כל להקה אחרת בארץ. התחילו לבוא המון אנשים להופעות, ואתה לא יודע בדיוק מה לעשות עם זה. היח"צנית שלנו אמרה אפילו שפתחנו שוב פעם את הדרך לרוק הישראלי. אנשים התחילו שוב לשמוע רוק ישראלי, זה לא קטע של לחץ, זה קטע של בלבול. וכשזה קורה, אתה פשוט לא יודע מה קורה איתך. נסענו לארצות הברית, חשבנו שנירגע, ואז נטרף לנו השכל עוד יותר. ואז, כשחזרנו, עשינו תקליט שני במשך שנה". שי: "זה היה כאילו בוא נעשה עכשיו מה שאנחנו רוצים בלי להתפשר. אהבנו את התוצאה, אבל לא הופענו הרבה עם התקליט השני, וזה היה חסר לנו. אנחנו להקה שחייבת להופיע כל הזמן, זה בדם שלנו. התקליט השלישי הוא תקליט להופעות". - אתה להקה שבנתה את עצמה בהופעות עוד לפני שהוצאתם את התקליט הראשון. זה משהו שכדאי ללהקה מתחילה לעשות? אורן: "היום אי אפשר לעשות את זה. אין מועדון שיש בו אנשים, שאתה צריך להביא את החברים שלך. ואי אפשר לעשות את זה חמישה שבועות רצוף. בתקופה שהתחלנו היו כאלו דברים. היינו פשוט נדחפים לפאב, וכל מי שהיה שם, היינו נלחמים בשביל שיאהב אותנו". שי: "היה גם רוקסן. זה היה מוסד יום רביעי, ערב להקות. להופיע על במה, מוניטורים, אין כזה דבר היום". צביקה: "למה, דווקרא עכשיו פתחו, גם אקוז וגם הלילה ה-12". שי: "אני בכלל חושב שכל האווירה בארץ השתנתה מאז. היו ברוקסן להקות שעשו כל מיני טראשים ונויזים, שהיית אומר: וואו, למה מגיעים היום. ואז, כשעלינו על זה, היינו מין הפראיירים של כל הלהקות שיצאו להן להיטים והן הצליחו, ומכל הלהקות האלה שעשו רעש ובלגן, אנחנו פתאום הצלחנו. היתה אווירה כזו, אנשים השקיעו יותר בקטע המוסיקלי". אורן: "אין דבר כזה היום. הכל חוזר אחורה. היתה תקווה, כתבו בעיתונות שהרוק הישראלי הולך להיות ברמה של חו"ל, ואין סיכוי. הלהקות חזרו אחורה לשנות ה-70". צביקה: אם מישהו עושה משהו קיצוני, לא משמיעים אותו ברדיו". שי: "גם אנחנו לא עושים עכשיו משהו קיצוני. עושים מה שבא לנו. כנראה שזו המדינה הזו, כל פעם שיש משהו לאומי, כמו השלום...". - יש רגרסיה? שי: "בדיוק. אנשים רוצים לשמוע אריק איינשטיין 80 פעם בשבוע. הלהקות הצעירות אולי לא נראות כמו משהו שקשור לקונסנזוס הלאומי. אני לא יודע". - השנה יצאו המון תקליטים ישראליים. צביקה: "אבל מה שמוכר זהב זה רק שלושה תקליטים. כשאנחנו הוצאנו את התקליט הראשון, מי מכר זהב? אנחנו, איפה הילד ואביב גפן. תראי מי מוכר זהב היום - הקומדי סטור. את מאמינה? מוניקה סקס עדיין לא מכרו זהב". - ובכל זאת, ההיצף הזה לא משפיע התוכניות שלכם? שי: "אנחנו רוצים להופיע. לבוא לקהל שלנו ולהגיד: ערב טוב. לא אכפת לי באיזו הופעה הם היו קודם. זה הרעיון". אורן: "בשנתיים האחרונות חברות התקליטים תקעו לעצמן את הברוך הכי גדול והן אוכלות עכשיו את החרא. מפליא אותי שהן לא הגיעו למצב של פשיטת רגל. לא ברורים לי המהלכים האחרונים שלהן, להחתים כל כך הרבה להקות, זה לא בריא, זה רק מוריד את הרמה. זה האסון שקרה לרוק הישראלי אחרי כל התקוות. בכל העולם אנשים מתקדמים. לפי דעתי אם אתה קונה תקליט ישראלי אתה לא מקבל תמורה לכסף שלך. זו הדלות בגשם, דבר ראשון. השמש מייבשת לך את המוח". צביקה: "אני לא מסכים איתו". אורן: "תן לי לגמור להגיד את זה. אני לא יודע ממה זה נובע, אבל אין מספיק להקות טובות. לא רוצים להשקיע ולתת שואו לאנשים שבאים. אם אני הולך להשקיע 70-60 שקל בדיסק שלך, תן כבוד למי שקונה אותו. כל מה שאני אומר נשמע כמו ביקורת וביקורת. אבל יש דבר אחד גדול בלהקות ישראליות, כל להקה ישראלית מאמינה בעצמה. זה דבר גדול". - שי, אתה חושב אחרת? שי: "בטח. אני חושב שצריך להחתים כמה שיותר. אני חושב שהבעיה היא במקומות שאתה יכול להופיע בהם, אנשים שיקדישו זמן להקשיב. עושים בארץ מוסיקה נחמדה, רק שלא עושים משהו חדש". צביקה: "מה מוכר הכי הרבה באמריקה? בון ג'ובי שם את כולם בכיס הקטן. ככה זה בכל העולם". - בהתחלה השוו אתם בעיקר לרק הוט צי'לי פפרז. זה דברים שאהבתם? שי: "כן, עדיין מאוד אוהבים. בנוגע לצ'ילי פפרז, אני לא חושב שיש תו אחד שלהם במוסיקה שלנו". צביקה: "רוחנית, אולי. כמו שאומרים שקית מון זרק טלוויזיה מהחלון וזה רוקנרול. יש בפפרז כוח ופאן. זה לא נחנחי". שי: "התקליט השלישי בעיני הוא פשוט שירים טובים. הראשון היה שירים שאתה דופק להם צורת נגינה כל כך מיוחדת אז הם נשמעים טוב, אבל באקוסטי הם לא היו נשמעים ככה. זה היה בעיקר הגרוב של הלהקה. בתקליט השלישי יש שירים שיכולים להיות גם אקוסטיים". - יש הרגשה שמהתקליט השני ואילך, לפי מה שהספקתי לשמוע מהחדש, אתם נשמעים יותר ויותר ישראלים. האם זה סימן של התבגרות, או שזה משהו אחר? שי: "אני חושב שהיופי הוא לקחת את ההשפעות שיש לך, לקחת את השורשים שלך, ולחבר אותם יחד. התקליט הראשון באמת נשמע חו"ל. עכשיו אנחנו עושים דברים שאני יודע שנשמעים הרבה יותר ישראליים, אבל אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים, ואנחנו לא נשמעים כמו אף להקה ישראלית אחרת, בטח לא בהופעות. גם במילים וגם בלחנים ויש דברים הרבה יותר ישראליים". - מה משפיע, מה גורם לכם לכתוב? שי: "כל אחד עם החור של התחת שלו. אין פוליטיקה או דברים ארציים. כל אחד עם מה שיש לו בפנים, ומה שהוא סופג מהאווירה הכללית בלהקה. זה נורא משפיע". צביקה: "שלושה תקליטים, ולא תמצאי מילה אחת על פה ועכשיו. כולם כותבים על פוליטיקה, אצלנו לא. יש אווירה מסוימת, אבל לא בצורה מפורשת". אורן: "אנימושפע ממה שאני קורא, ממה שאני רואה, כל מיני דברים. סרטים מצוירים. אני אישית ניסיתי לכתוב שיר סטייל מייק בראנט, קוראים לו 'תראו אותי'. יש לי המון תקליטים בבית של סן רמו, דברים יפים". - מה הייתם רוצים שיקרה בעתיד הקרוב? צביקה: "שיהיה סבבה. מי שירצה שיקנה, מי שלא, שלא יקנה, מי שבא לו שיבוא להופעות. אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים והלהקה שלמה עם עצמה". שי: "אנחנו עדיין בעיצומה של עשיית התקליט. לקראת הקיץ נתחיל בהופעות". - אתם רואים את עצמכם בעוד עשר שנים כמו משינה, עושים חגיגות פרידה, או שתמשיכו נניח כמו הרולינג סטונס עד בית האבות? צביקה: "הזמן יגיד". אורן: "אי אפשר לדעת. גם משינה, יום לפני שהם הודיעו שהם מתפרקים, היית בטוח הם ימשיכו לנצח". |
