עוד סיבוב שאלות ל"קספרים", והפעם - ערב ההופעות הגדולות של האביב. ריכזנו במערכת חבר'ה שבאו להקשות קושיות ולהיכנס לצילום משותף. מי שיראה את ה"קספרים" במפגש כזה, לא יאמין שאלה אותם חבר'ה מההופעות ברוקסן ובאילת.

תרשו לי לכנות אותם ה"קספרים". עם כל הכבוד ל"מופע הארנבות של הדוקטור" -
את הקספרים יוצא לי לאחרונה לראות אחת לשבוע, והם כבר כמו בני בית. זה
מה שקורה בין כתב רוק ללהקה מצליחה. מתראים הרבה. פגשתי אותם לפני שבוע
ומשהו במופע של "רדיוהד" ברוקסן. הפעם הם היו צופים בלבד, והבנתי מיד כי כל
המעריצים שלהם נמצאים בתוך שקי שינה בפסטיבל הרוק בים האדום, ממתינים ליום
השלישי, שבו תופיע הלהקה. איך הבנתי? - פשוט מאוד. הקהל של "רדיוהד" אינו
הקהל של הקספרים, והארבעה הסתובבו באותו לילה ברוקסן חופשיים ומאושרים.
אפילו מעריצה אחת לא התנפלה עליהם בצרחות ובנשיקות. יומיים לפני כן, התייצבו
הקספרים לפגישה עם כמה חבר'ה (מעריצים או משהו כזה) במערכת מעריב לנוער.
הפעם לא באו רק בנות!! אורן ברזילי התייצב ראשון, ומהתלתלים שלו נדף ריח
נעים של מקלחת, אבל רגשתי איזה לחץ אצלו כשהוא ביקש סיגריה. החבר'ה שהוזמנו
לפגישה התיישבו מול הקספרים כמו בפגישת ועידה חשובה. ניסן בכר מפתח תקווה
(אפשר לקרוא לי מעריץ") טוען כי הוא עשה הסבה ממחנה הקספרים, יען כי הם
יותר קצביים, יותר מופרעים, אתם מבינים. שאלתו הראשונה של ניסן נגעה ליחסים
של הקספרים עם להקות אחרות המופיעות ברוקסן. אולי הוא חיפש סטוצים וריבים,
אבל שי להב הרגיע אותו - ממש שום דבר, אחלה יחסים. את שי אליקים, גם הוא
מפתח תקווה, הטרידה העובדה, שהקספרים לא נתנו שם לתקליט הבכורה שלהם. התברר
לו כי את הקספרים זה בכלל לא הטריד. עם שם אורך כזה - "מופע הארנבות של ד"ר
קספר", מי צריך עוד שם, וחוץ מזה, הסביר לו להב - הכל בא בהפתעה. מי בכלל
חשב לפני שנה על תקליט שלם.

"בשבילי הביטלס הם הכי חדשים"

מה שמטריד באמת את הקספרים הוא - מה יהיה הלאה. כולם מודעים לבעית הבעיות
של הרוק הישראלי - שלהקות קמות ונופלות.
שי אלקיים: "זה נכון, תראה מה קרה למשינה. לא שמענו עליה הרבה זמן".
שי להב (הקספרי): "אבל זה עדיין לא אומר שהלהקה לא קיימת. הרי להקות לא
אמורות להוציא תקליט כל שנה. גם החברים של נטאשה לא מוציאים כל שנה תקליט".
הדלת במערכת מעריב לנוער נפתחת. נכנס אחד עם כובע קסקט, כזה מצועצע, נושא
קופסה גדולה. חשבתי שזה עוד מעריץ של הקספרים, אבל הוא נראה לי טיפה
מבוגגר, עד שהתברר כי מדובר בשליח מהפיצריה הסמוכה שהביא לקספרים את ארוחת
הצהריים שלהם. צחקנו. גלית חתן בת 17 מנתניה השתתפה בצילומי הקליפ "בשמלה
אדומה". זה היה המפגש הראשון שלה איתם. גלית מתעניינת איזו מוסיקה השפיעה
עליהם. הם מסתכלים זה על זה כמו ששאלו אותם מה דעתם על ביבי נתניהו. כולם
מסכימים שהביטלס היו הגדולים מכולם.
אני: הביטלס עוד לא מיושנים? אורן: "כולם לוקחים מהביטלס. יש אצלנו עניין
של סימפולים, ובקטע 'מוחמד לוי' לקחנו את התופים מ'שדות תותים לנצח'.
שי: "אצלנו יש סימפולים כלומר דגימות, כמו שעושים הביסטי בוייס. דברים
נורא קטנים משנות השישים".

"שיר באנגלית" נהפך ל"חגיגה"

לקספרים די נמאס לשמוע את השאלה איך הם נפגשו, אז אנחנו עוברים לשאלה
הבאה ששואל ניסן - מה הכי מדליק אותם לנגן בהופעות? צביקה: "יש תקופות".
אורן: "יום שני השמח' נותן לנו פוש אדיר." אורן: "זה סתם ג'יבריש, על
בסיס של אנגלית. בדרך כלל, שיר מתחיל אצלנו בלחן, ואז מלבישים עליו סתם
מילים מפגרות באנגלית, ורק אחר כך כותבים טקסט בעברית. כשהתחילנו להופיע
לא היה לנו זמן לכתוב מילים בעברית לשיר הזה, ויום אחר מישהו בא ואמר לנו -
מה אתם צריכים את העברית - זה נשמע אחלה באנגלית". שי הפתח תקוואי מתעניין
מה הם עושים בשעות הפנאי. התשובה של הקספרים היא שבימים אלה 18 שעות מהיממה
מוקדשות ללהקה. בין השאר - המפגש שמתקיים ברגע הזה ועד לחתימות על תקליטים
בחנויות." גלית: אתם חיים ממוסיקה? אורן: "בשלב זה כן, אבל לטווח ארוך -
זה בספק. אנחנו מודעים לכך שהארץ נגמרת אחרי ככה וככה הופעות, ואז אין כסף".
כסף זה שאיפה? שי: "ממש לא. הופענו שנה והרווחנו אגורות, אבל זה לא מנע
מאיתנו להשקיע הכל". צביקה: "היום המצב הוא מצחיק. כשנופל עלינו איזה כסף,
אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו". שי: "אלה לא סכומים שמשנים את החיים, אבל
אפשר להזמין אותך לפיצה".

"מה אמרו ההורים על הסטוץ?"

יש רגעים שאין לכם חשק להופיע? שי: "אם מצטברות 5 הופעות ביומיים, כמו שקרה
לנו לאחרונה, אז אתה מתחיל להרגיש שחיקה." אורן: "אבל דווקא בעייפות,
אנחנו נכנסים למצבים קיצוריים. זה כמו שאתה נורא עייף וצוחק מכל שטות.
בפורים הופעו מ-10 בבוקר ועד 3 בלילה, ובהופעה האחרונה העלו ארגזי פרחים
לבמה ופיזרנו אותם. כל הבמה היתה מכוסה בפרחים לבנים".
היו להם הופעות נאחסיות? "זה קורה לפעמים, כמו בקיבוץ חולתה, כשהופענו
בבריכה והבמה היתה משהו עקום על ארגזי בירה." אני: "תגידו, כל הרעש שעושים
סביב הקספרים מוצדק בעיניכם? שי: "אנחנו מקפידים שמה שקורה אצלנו על הבמה
יהיה גדול יותר אפילו בהשוואה לכיסוי בתקשורת". אורן: "כל מה שאמרנו לעיתונים
- מתגשם. אנחנו באנו מהקהל, והקהל הוא שתרם והוא שאוהב והוא שיודע מה אנחנו
שווים". צביקה: "אנחנו לא להקה שהתגלתה על ידי חברת תקליטים".
רכילות עליכם מפריעה לכם? אורן: "בדברים אישיים - כן. אני לא רוצה שמישהו
מחברי הלקה יפרנס את מדורי הרכילות של המקומונים". שי: "רצוי שכל מה שייכתב
זה בעניין המוסיקה. אמול, איזו כתבת של מקומון רצתה לבוא אלי הביתה."
נתתה לה להיכנס? "לא. את מי זה צריך לעניין מה אני שותה ומה אני אוכל".
מה אמרו ההורים שלכם על כל הסטוץ של קריירה בלהקת רוק? אורן: "אבי דחף אותי
לכל העניין". אתה גר עם ההורים שלך? אורן: "כן, ויש בזה פלוס ומינוס."
מה המינוס? אורן: "שלמעריצים קל יותר להשיג את הכתובת שלי". ולא בא לך לעזוב?
"יש קטע כזה, כשלא מכינים לי אוכל". אתם אוהבים לחתום על תקליטים? צביקה:
"אנחנו ממש לא רוצים להסתגר בבית, אבל זה צריך להיות במידה." שי: העניין שלנו
זה לנגן ולהקליט ולהופיע". אורן: "אני חושב שבחתימות על תקליטים יש אפילו
פינוק". אורן: "אני חושב שבחתימות על תקליטים יש אפילו פינוק".
איך זה להיות בצד של ההצלחה אחרי שהייתם לא מזמן סתם חבר'ה אנונימיים?
"אני חשבתי על האבנים המתגלגלות, איך שמייק ג'אגר פגש לראשונה את קית
ריצ'ארד, ומתוך תמימות, הם הלכו הביתה לשמוע תקליט ולעשות מה שבראש שלהם.
זה היה גם בקטע שלנו".

"לא קשורים לחוקים של המקום"

אז אתם רוצים להיות כמו האבנים? שי: "בטח, אבל אנחנו לא יכולים להיות".
שאלתי את גלית: מה לדעתך, המסר שהקספרים מנסים להעביר אליך? גלית: "לא
נראה לי שהם מנסים להעביר אלי מסר כלשהו. הם בסך הכל רוצים לעשות טוב
לאנשים, להזיז אותם, לא משהו מבחינת - לשנות את העולם, ולהציל את הרעבים.
הם עולים לבמה ואומרים לקהל - באנו לעשות לכם גוד טיים". זה נכון אורן?
אורן: "פחות או יותר. אנחנו עושים מוסיקה. הלהקה לא באה להרצות". שי:
"אצלנו המסר הוא באווירה הכללית. צריך לבוא להופעה כדי להבין". מה יש
להבין: "את אותה רוח נעורים שעושה טוב לאנשים". זה ממש תוכנן - אווירה
של חגיגה? אורן: "לא היה משהו ספציפי שאנחנו רוצים לעשות ככה וככה, אבל
דברים התגלגלו לכיוון הזה". שי: "מאיזשהו שלב, יותר נכון מאז שהופענו
ב'העליה השניה', הבנו שזה מה שהולך להיות." צביקה: "תראו, לנו עדיין
קשה לקלוט ולהבין את מה שקרה ללהקה, שאנשים קונים את התקליט ומשלמים
בשביל לראות הפעה ושמגיעים עם תקליט לקבל חתימה". אורן: "זה נכון.
הפתיע אותי שבאנו לעפולה ומילאנו אולם ושכל הקהל הכיר את המילים בע"פ.
זה מוזר לי: "אני שבאתי מחולון ממלא אולם בעפולה"... שי: "זה המצב
הזה, שאתה יודע שכתבו עליך בעיתון, אבל אתה לא יכול ממש לדמיין כי באמת
הגעת עד לשם". אין לכם מחשבות פלספניות על זה שלהקת רוק עושה שמח בארץ
שבה נדקרים אנשים? שי: "ואולי זה מה שעונה על הצורך להתבדר, לשכוח
מבלגנים." אורן: "מה בכלל הקשר. כשמטאליקה הקליטו את התקליט האחרון
שלהם, ארה"ב היתה שקועה עמוק בתוך מלחמת המפרץ. אז מה הם היו יכולים
לעשות? ליאור רחמני, 14.5 מתל אביב: אתם מוגדרים כלהקה של מועדונים.
תרצו להגיע לאיצטדיונים? אורן: "אותי זה אפילו מרגש יותר להופיע
במקומות גדולים. אני שונא מקומות שאתה לא יכול לזוז. זה משגע את השכל".
אבל במקומות קטנים נוצר יותר קשר עם הקהל... שי: "פרדי מרקורי הצליח
ליצור קשר עם הקהל באיצטדיונים: מתברר כי בכל חלל אתה יכול ליצור קשר,
אבל זה נורא תלוי בסוג הלהקה".

"פתאום נוצרת אקסטזה"

מי שראה את הקספרים ברוקסן יכול להבין, שאתם קובעים את גילו של הקהל
שלכם.... אורן: "אנחנו לא קובעים שום דבר. אנחנו לא קשורים לחוקים של
המקום, רק להופעה עצמה". מפריעה לכם השתוללות, ריקודי פוגו, למשל?
אורן: "כל עוד שזה לא נוגע לנו פיסית - לא". וכשיש מכות בקהל ואלימות?
צביקה: "אנחנו בסך הכל על הבמה. לא שזה לא איכפת לנו - אבל אנחנו לא
יכולים לעשות כלום". שי: "יש כאן בעיה: אתה רוצה מצד אחד שהקהל יתפרק,
כי בשביל זה הוא מגיע להופעות רוק כמו שלנו, לעשות מה בראש, אבל לא
תמיד חבר'ה יודעים מה הגבול". צביקה: "זה נכון. פתאון נוצרת אקסטזה
שלא יודעים מה יהיה הסוף שלה". שי: "וכשאני שומע שמישהו פתח ת'ראש,
זה הורס לי את המצברוח." ליאור רחמני: "תגדירו את המוסיקה שלכם. שי:
תגדיר אתה. ליאור: לפי התופים והבס זה פאנקי. הגיטרה נשמעת מוזר, אבל
הייתי אומר נוייז פאנקי". שי אליקים: האלבום השני שלכם יהיה דומה
לראשון? אורן: "כרגע אי אפשר לדעת, אם כי לדעתי הוא יישמע הרבה יותר
קיצוני". שי: "כרגע, עם ההופעות אנחנו רוצים להתפתח, ובעוד חצי שנה,
אני מאמין, הכל יהיה שונה". אורן: "זה גם הולך להיראות שונה". זהו.
סיבוב השאלות הסתיים, הקספרים התקבצו לצילום. למחרת הם נסעו לאילת
למופע הכי היסטרי שלהם עד כה. ורק איציק אייזנברג שמר על שתיקתו.