|
"מופע הארנבות של ד"ר קספר" טסים עוד מעט עם אלבום שני, אבל לפני כן הם נעצרו ב"הארד רוק קפה", לשיחה גלויית לב עם קוראי "מעריב לנוער". האם הם עדיין חברים"? למה הם יצאו להפסקה גדולה? למה איציק הבסיסט, שותק? והאם יצליח האלבום החדש? |
|
את סודות הדיאטה של איציק רייזנברג, חבר להקת "מופע הארבנות של ד"ר קספר", לא זכו לשמוע קוראי "מעריב לנוער" במפגש המעריצים שנערך עם חברי הלהקה במסעדת "הארד רוק קפה" בתל אביב, אולם חברי הלהקה שיתפו אותם בכל מה שקשור לאלבום החדש שלהם שיצא באמצע הקיץ. הדברן הגדול מכולם הוא אורן ברזילי, אולם גם שי להב עונה למעריצים. איציק רייזנברג, שכנראה רזה גם במיתרי הקול, שותק כמו דג, וצביקה כהן מחדיר מדי פעם משפט מחץ. סך הכל - חבר'ה נחמדים ומצחיקים, הקספרים, שעונים בחביבות לכל שואל. אלבומם הקודם, שכלל את הלהיטים "בשמלה אדומה" ו"בואי דינה", ידע הצלחה אדירה, ובקרוב הם משחררים אלבום שני, כשהלהיט הראשון מתוכו - "רדיו ג'ו" - כבר מתנגן ללא הפסק בתחנות הרדיו. יוספה לבריק מת"א: "אחרי ההפסקה הגדולה שעשיתם בהופעות אתם מורגישים שהקהל השתנה?" אורן ברזילי: "כן, אני חושב שהקהל השתנה מאוד בארץ. היה לו קהל אחר לגמרי. זה היה קהל עם דרישות וציפיות אחרות לגמרי. זה היה קהל שהושפע ממוסיקה בחו"ל. היום הקהל שומע הרבה יותר מוסיקה ישראלית. הרבה יותר מושפע מדברים שקורים כאן. אנחנו עדיין לא יצאנו לסיבוב ההופעות החדש ואנחנו עדיין לא יודעים מה בדיוק השתנה אצל הקהל. הסיבוב השני של ההופעות ייכנס לתאוצה רק לקראת אמצע או סוף הקיץ. הקהל שאנחנו הכרנו בשנה שעברה כבר התגייס ונעלם מהשטח. קהל של להקות רוק בישראל, על פי מה שנתקלנו, הוא קהל של נוער עד הצבא." שירי וסרמן מיקנעם: "אני רוצה לקבל פרטים על התקליט החדש של הקספרים". "התקליט מורכב מכל מיני טיפוסים", מסביר לה שי להב. "זה התחיל כתקליט שיש בתוכו סיפור, ובשלב מסויים הוצאנו את הסיפור והשארנו את הדמויות. זה גם אנשים שונים וגם מצבי רוח וגם אווירה מיוחדת. יש חשיבות גדולה למילים בתקליט החדש". אורן: "כל טקסט בתקליט זה מייצג דבר מסויים. אם זה רגש כלשהו או דמות מהחיים. אלו אנשים או רגשות ספציפים שבהם נתקלנו בזמן שבין התקליט הראשון לשני." גיא מוסן מבאר שבע: "למה, בעצם יצאתם להפסקה? לא פחדתם שהמעריצים ייעלמו לכם? אורן: "יצאנו להפסקה כי הופענו בערך שנתיים לפני שהתקליט הראשון יצא ולפני שהתגלינו בארץ. סה"כ, כולל ההופעות של אחרי התקליט, היינו שנתיים וחצי על הבמה בהופעות, אתה מבין, וכמעט בדיוק עם אותו החומר. אז היה לנו נורא קשה להתמודד עם זה ולא רצינו להגיע למצב בו נעמוד על הבמה ולא נבין מה אנחנו עושים בדיוק. זה היה מן עייפות כזאת." תום לבב מאלוני אבא: "אתם גם חברים מחוץ ללהקה?" שי: "אנחנו התחלנו לא בתור חברים. לא התחלנו מזה שהיינו חברים ואז הקמנו להקה. קודם הקמנו את הלהקה ואז התחלנו להכיר אחד את השני ובמהלך הזמן התחלנו להיות גם חברים ונסענו לחו"ל ביחד וזה ממה קירב אותנו אחד לשני. אנחנו גם מבלים יחד מחוץ לשעות של הלהקה." צביקה כהן: "מאוד קשה להיות בלהקה בלי להיות קרוב לחברים בה. זה אמור להתפרק מהר מאוד. לפי דעתי, אם אין קשר חוץ מאשר לבוא ולנגן יחד, זה לא יחזיק מעמד. חייבים להיות חברים טובים." דודי דוניר מנהריה: "שי ואורן מדברים על הזמן. צביקה עוד בסדר אבל איציק שותק כל הזמן. רציתי לדעת למה?" איציק: "מה? מה השאלה?" (מסבירים לו שוב). "אין לי מה להגיד בדרך כלל", מתרץ איציק את שתיקתו. "מה שהוא אומר זה נכון", מוסיף איציק ולא מפרש. שי (צוחק): "הם שניהם יושבים ליד שני ברברנים וזה נורא קשה". ליאת עובד מחולון מתעקשת ומבקשת תשובה מאיציק ומצביעה לשאלתה: "אתם רואים את עצמכם גם בגיל 40 עדיין במסגרת הלהקה או במוסיקה בכלל?" איציק: "כן, אנחנו רואים את עצמנו גם בגיל 40 בלהקה ובמוסיקה." צביקה: "אם כרגע את זה ככה. אני לא יודע בוודאות. אני לא חוזה עתידות אבל אני חושב שככה זה יהיה". מוסיף שי: "אי אפשר לדעת. אני חושב שכן. כלומר, יש מספיק אנשים שהמשיכו עד גיל 50 להתעסק ברוק. זה כמובן ישתנה מעט אבל אין הרבה ברירות, אני חושב". הדר מורנו מעכו: "איך הרגשתם עם חדירת התקשורת לחייכם הפרטיים?" אורן: "אני לא יודע כמה הם באמת נכנסו לחיינו הפרטיים. בהתחלה זה היה די מחמיא, אבל בשלב מסויים להיות משתף פעולה עם התקשורת זה נוראה קשה. בסך הכל אתה צריך לשתף פעולה עם התקשורת כדי לקדם את מה שאתה עושה". צביקה: "אנחנו נכנסנו לעסק הזה בשביל לנגן. באנו לנגן ולהופיע וזה היה קצת מוזר פתאום להופיע בטלוויזיה וללכת לרדיו, אבל מתרגלים. זה לא תמיד נוח ולא תמיד כיף אבל זה חלק מהעניין". שי: "אנחנו גם מאוד הקפדנו שלא ייכנסו לנו לחיים הפרטיים ממש, כלומר: "אני חושב שאף אחד מכם לא ממש מכיר את החיים הפרטיים שלנו ואנחנו שמרנו על זה מאוד. ומצד שני יכול להיות ששילמנו על זה מחיר אבל אנחנו שמחים עם זה". ליאת בן שושן מעכו מבקשת לדעת מה הלהקה מעדיפה יותר - להקליט באולפן או להופיע על הבמה? "אני אישית שונא להקליט באולפן, מסביר לה אורן ברזילי. "לדעתי זה הדבר הכי מסתכל שיש." "אז למה אתם לא מקליטים בהופעות חיות?" אורן: "כי אני גם שונא להופיע... (צוחק) אני חושב שאנחנו מעדיפים הרבה יותר להופיע כי זה יותר תכל'ס. אתה בא, מחבר כלים ומופיע. זה לא משנה אם זה טוב או לא טוב. זה חד פעמי. להקליט באולפן זה קשה, כי אתה מתאמץ להגיע לתוצאה מסויימת. אתה נשאר עם התוצאה לכל החיים". גיא מיז'ינסקי מבאר שבע: "אתם חושבים להופיע בחו"ל?" אורן: "מה לבנות קרייה מחדש בתור להקה בחו"ל? תראה, כל להקה שיא הפסגה בשבילה זה להגיע לחו"ל, אבל יש המון דברים שאתה צריך לעבור בדרך כדי להגיע לזה. אני מאמין, שאנחנו נעשה את זה - במוקדם או במאוחד - אבל כרגע אנחנו פחות חושבים על זה. מדברים על זה אבל לא יודעים דברים ספציפיים. אם נעשה את זה נצטרך להתרחק מההווי הישראלי ולפתוח דף חדש. ננסה להגיע למקומות חדשים גם במוסיקה שלנו וגם בדברים אחרים. נורא חשוב לנו, גם בכל תקליט וגם בכל סיבוב הופעות, שיהיו שונים לגמרי ושיראו על התקדמות". גיא מוסן: "מה יחסכם למעריצים והאם זה מפריע בחייכם הפרטיים?" אורן: "זה נורא תלוי. מעירצים זה קהל ובשבילו אתה בעצם קיים. אם אין לך קהל אתה לא קיים. אם באים אלינו אחרי ההופעה ופונים אלינו ושואלים שאלות רציניות זה אחלה, אבל אם סתם מעצבנים ומרגיזים אז עזוב, זה לא בשבילנו. יש דברים שאנחנו ממה לא מוכנים לעשות." שי: "תראה יש כאן שתי בנות, יוספה וליאת, שמלוות אותנו עוד מהקיץ הקודם ועד עכשיו, וזה קשר נורא חשוב. זה גם טלפונים והערות אחרי ההופעות ומגיע להן כל הכבוד בשביל זה. אני חושב שקשר עם קהל זה הדבר הכי טוב שיכול להיות ללהקה, כי אסור לך לחיות בתוך בועה ולא לדעת מה אנשים חושבים עליך. אז העניין הזה של האנשים שמתקשרים ואומרים מה הם חושבים, זה חשוב." שירי וסרמן: "אך שיר נולד?" איציק: "כמו תינוק..." שי: "איך שיר נולד? אין לנו דרכים ספציפיות. או שזה מתחיל מרעיון כללי לשיר, שזה כל מני דברים שהיית רותה לעשות בשיר - כולל תפקידי גיטרה. זה מתחיל אצלנו בדרך כלל מלחנים. אנחנו כותבים בדרך כלל קודם את המנגינה ואחרי זה את מילים. זה לא קשור לזה שהמילים הן פחות טובות. בתקליט החדש הוכחנו את עצמנו ממש מבחינת הטקסטים, כי דאגנו לזה יותר. יש אלף דברים שגורמים לשיר לצאת החוצה אבל אין לנו דרכים מיוחדות". ישי רבי מבאר שבע: "אתם חושבים שהתקליט החדש יצליח?" שי: "זה תקליט, שלפי דעתי הרבה יותר קשה לעיכול מהראשון. הוא דורש הרבה יותר להקשיב לו כמה פעמים עד שמבינים אותו, אבל אחרי ששומעים אותו כמה פעמים זה תקליט שאפשר להתמכר אליו. יש בו דברים יותר עמוקים ויותר אישיים שלנו". אושרת מבקשת לדעת מה חושבים חברי הלהקה על אביב גפן. אורן: "אני אישית - ואני יודע שגם שאר חברי הלהקה - לא שומעים את המוסיקה הזאת. אנחנו אוהבים מוסיקה אחרת לגמרי". שי: "אנחנו חושבים שהמוסיקה והמסרים שלנו שונים לגמרי ואנחנו רוצים, שגם הקהל יידע ויבין את ההבדלים האלה. זאת אומרת: כל אחד יכול לאהוב את מי שהוא רוצה, רק שיבינו שיש כאן הבדלים מאוד גדולים במוסיקה ובמסרים. יש צורך להבין, שזה בא ממקום אחר לגמרי. לנו לא חשוב להתערב לאנשים בחיים או לדבר על החברה הישראלית. אנחנו מדברים על דברים יותר אוניברסאליים שקשורים לכל בן אדם. אני חושב שזה ההבדל". גל מבאר שבע מבקש לחזור לתקליט הראשון שהוציאה הלקה. "למה לא היה שם ספציפי לאבום?" - הוא שואל שי: "לא יודע. אני חושב, שלא היה מקום על העטיפה" (צוחק). אורן: "האמת, פשוט התלבטנו כל הזמן. בזמנו רצינו לקרוא לאלבום צ'ו, אבל איציק לא הסכים כל כך ובסוף לא היה לזה שם בגלל איציק". יוספה מפנה שאלה לאיציק: "בעבר לא היית שותף לשירה ובופעות. עכשיו אפשר לראות שאתה שר. מה השתנה?" איציק: "למה אני שר? כי... כי זה עוזר, זה מוסיף נפח לשירה". שי: "יש גם שיר שלם שאיציק שר בתקליט הזה. הוא נקרא 'קרטון דפוק'". |
