|
הם נסעו לחופשה נטו בארה"ב, כמעט שאף אחד לא הרגיש כיוון שרואים אותם כל שני וחמישי בטלוויזיה. היו בלוס אנג'לס והתאכזבו. "אין מה לעשות שם ומשעמם". אחר כך לקחו קצת את ניו יורק ו"השתגעו" על מנהטן (מי לא?) אבל את אמריקה האמיתית מבחינתם הם גילו באולני Power Station בית המקדש העולמי להקלטות אליו מזדמנים בכוונה תחילה גדולי הפופ החל באלטון ג'ון וכלה במייקל ג'קסון (כשאינו נרדף ע"י החוק)... אח"כ בריצה למטוס אל-על. עכשיו הם כאן. נשיקה קטנה לאמא גם לאבא ואפילו לחברה (למי שיש), ומיד בקפיצה נחשונית למים הסוערים של עבודת פרך אמיתית בהפקת תקליט חדש עם חברת הד ארצי. הכל התחיל בפגישה אקראית (כמו כל הדברים הטובים שבחיים) 4 מוסיקאים צעירים היפר-אקטיביים החליטו לעשות מוסיקה אחרת. איציק רייזנברג, שי להב, אורן ברזילי וצביקה כהן. מזה שנתיים הם נקראים "הארנבות של ד"ר קספר" ותוך זמן קצר של פעילות משותפת, תחילה במועדון הפיצפוני "העליה השנייה" אחר כך בסדום ו"קונטרס" הם למדו מה פרושה של המילה "גרופיס" פרוש סוער שמשמעותו קבוצות מטורפים על המוסיקה שלהם ההולכות וגדלות עם כל מופע. כולל מופעי הפולחן (באים מחופשים) החל משלגי החרמון הקריירים וכלה בארץ החופש האילתית החמימה. הופכים לתופעה של ממש בעולם הפופ השיראלי ובטרם הם מוציאים תקליט בכורה מכירים עשרות אלפי מעריצים כל מילה בכל להיט שהם כותבים וכל צליל של הלחן. רק אח"כ ומאוחר יותר הם "מתגלים" ע"י אמרגנים, מפיקים ושאר "שועלי" ענף הבידור. בכל הופעה יש להם מינימום קהל של 3000-5000 סוגדים להוציא את "ליל אהבה בצמח" או פסטיבל ערד - בין 20,000 ל- 30,000 מעריצים - שם אגב הגיבו המעריצות באיבוד חושים מטורף, והחלו להתפשט ולחשוף שדיים באופוריה היסטרית ) ומדובלל בנוסח רובינזון קרוזו הם הולכים עתה בשיער קצוץ גברי מה שלא מפריע להם ואחר הגיזוז המחלפות להיות נלהבים עוד יותר, יוצרים עוד יותר. את הלהיטים כותבים (איך שבא) אורן ברזילי ושי להב. עתה במקביל להקפת תקליטם החדש עורכת הלהקה מופעי חורף הכוללים להיטים ישנים וטובים וגם מן החדשים שיודפסו בתקליט החדש כאמור. |
|
|
